האם חבר זכאי לשיוך ללא חתימה על הסכם שיוך בנוסח שקבע הקיבוץ

"האם רשאי הקיבוץ להתנות את שיוך הדירה לנתבעים בחתימתם על ההסכם האישי? זו השאלה העיקרית העומדת לדיון בתובענה דנן.

הקיבוץ טוען כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, שכן זכותו זו מעוגנת בדין - בתקנות שיוך דירות, בהחלטות מועצת קרקעי ישראל, בהסכם ההצטרפות עליו חתמו הנתבעים, בתקנון הקיבוץ ובהחלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ ובהן החלטת השיוך.

הנתבעים טוענים, מנגד, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה, וזאת, בתמצית, משום שבמסגרת ההסכם האישי הקיבוץ מקנה לעצמו, שלא כדין, זכויות בנכס, אף שבעקבות השיוך הנכס נגרע ממשבצת הקיבוץ. הקיבוץ לא יידע את חבריו כי זוהי מהות ההסכם האישי ולא הביא את העניין לדיון באסיפת החברים, אף שלצורך ויתור על זכות קניינית או פגיעה בה, נדרשת הסכמה אישית מפורשת. בנוסף, עקב גריעת הנכס מן המשבצת, בעליו איננו יכול להמשיך להיות חבר קיבוץ.

רמ"י טוענת כי דרישת הקיבוץ כי הנתבעים (כמו שאר חברי הקיבוץ) יחתמו על הסכם אישי המסדיר את מערכת היחסים בינם לבין הקיבוץ לאחר השיוך, היא סבירה ולגיטימית, אך היא איננה נוקטת עמדה באשר לנוסח ההסכם האישי עליו עומד הקיבוץ.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל המסמכים שהגישו ולאחר שמיעת העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם הקיבוץ.:

.....

אשר לבסיס הנורמטיבי המבסס את זכותו של הקיבוץ להתנות את שיוך הדירה לנתבעים בחתימתם על ההסכם האישי:

המקור ההסכמי הראשון, המבסס את זכויותיהם וחובותיהם של הקיבוץ ושל חבריו, הוא תקנון הקיבוץ, המהווה "הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם" (ע"א 5747/08 זהבה רותם נ' קיבוץ שדות ים, 27.10.2010). 

גם החלטה 1528 של מועצת מקרקעי ישראל  - "קביעת הזכות למגורים בחלקת במגורים בישובים חקלאיים שהם קיבוץ או מושב שיתופי" (החלטה 1155 בנוסח הקודם, נספח א' לתצהיר מטעם רמ"י), קובעת בסעיף 4.5.1.1.6 שבה כי "שיוך המגרשים והעברת הזכויות בהם יתבצע בהתאם לתקנון אגודת הישוב החקלאי והדין הכללי".

בהסכם ההצטרפות, עליו חתמו הנתבעים כתנאי לקבלתם כחברי קיבוץ, התחייבו הנתבעים למלא אחר הוראות התקנון והחלטות הקיבוץ  ובכלל זה את ההחלטות הנוגעות לשיוך דירות (סעיפים 5 ו- 6 להסכם ההצטרפות).

תקנון הקיבוץ, בענייננו, אף אושר על ידי רשם האגודות השיתופיות. בסעיף 44(ב) שבו נקבע, כי הקיבוץ יהיה רשאי לקבוע בהחלטה באסיפה הכללית ברוב הדרוש לתיקון התקנון "כללים, הוראות, תנאים ומגבלות בכל הנוגע לביצוע שיוך דירות המגורים לחברים" ובכלל זה, מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, "מגבלות לגבי שימוש בדירת המגורים, העברה של הזכויות בה ו/או מימושה".

בהתאם להוראות התקנון, קבע הקיבוץ בהחלטת השיוך - החלטת האסיפה הכללית מיום 23.4.2014 אשר התקבלה ברוב של כ- 97%, על שיוך דירות לחברים בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1155. החלטת השיוך אושרה אף היא על ידי רשם האגודות השיתופיות ובין היתר מוקנות לפיה זכויות לקיבוץ בדירות המשוייכות - אותן זכויות שנגדן מלינים הנתבעים.

כך, בסעיף 4 להחלטת השיוך נקבע כי תנאי להפניית החברים לרמ"י יהיה חתימתם על הסכם אישי בינו ובין הקיבוץ ומילוי כל החלטות הקיבוץ; בסעיף 5 נקבע כי בית המגורים והמגרש שישוייכו ישמשו למטרות מגורים בלבד וכי כל שימוש אחר יחייב את אישור הקיבוץ מראש ובכתב; בסעיף 6 להחלטת השיוך נקבעו הוראות בענייו מתן זיקת הנאה לקיבוץ לתשתיות ציבוריות; בסעיף 8 נקבע כי הקיבוץ רשאי לקבוע הוראות בעניין התכנון והבנייה של דירות החברים; סעיפים 11 ו- 12 קובעים הגבלות על סחירות הדירות לאחר שיוכן.

סעיף 12(ה) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה - 1975 קובע, כי "החלטה שנתקבלה כדין באסיפה הכללית של האגודה תחייב את כל חבריה, לרבות אלה שנמנעו, שנעדרו או שהצביעו נגדה". הלכה היא, כי האסיפה הכללית היא הרשות העליונה של הקיבוץ והיא רשאית להחליט בכל ענין שהוא בתחום מטרותיו וסמכויותיו של הקיבוץ שאינו מנוגד ליסודות הקיבוץ (ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר, 19.12.2010). אף הנתבעים אינם חולקים על כך שהחלטת השיוך שנתקבלה על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ, מחייבת אותם כחברי הקיבוץ. הם גם לא פעלו בדרך כלשהי כדי לערער עליה. מכל מקום, הלכה היא שככלל, הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות האסיפה הכללית של הקיבוץ תיעשה תוך ריסון ואיפוק, לאור האוטונומיה של האסיפה הכללית בקבלת החלטותיה (בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, 8.12.2010).

בשים לב להוראות הקבועות בהחלטת השיוך, בדבר הזכויות המוקנות לקיבוץ חרף שיוך הדירות לחברים, יש לדחות את טענת הנתבעים ולפיה הקיבוץ לא יידע את החברים כי מוקנות לו זכויות כאמור, וזאת בפרט בהתחשב ברוב בו נתקבלה החלטת השיוך.

הקיבוץ טוען כי בנוסף להחלטת השיוך, נתקבלה ביום 3.4.2016 גם החלטה קונקרטית של אסיפת הקיבוץ, המחייבת את החברים לחתום על ההסכם האישי. בעניין זה צודקים הנתבעים בטענתם כי החלטה זו של האסיפה הכללית לא הוגשה על ידי התובעים כראיה הוגש רק נוסח ההסכם האישי (נספח 6 לתצהיר מטעם הקיבוץ). עם זאת, עיון בהוראות ההסכם האישי מעלה כי ההוראות הקבועות בו עולות בקנה אחד עם ההוראות המפורטות שנקבעו בהחלטת השיוך, כמפורט לעיל, החלטה שכאמור אושרה על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ ברוב כמעט מוחלט ואושרה אף על ידי רשם האגודות השיתופיות.

לסיכום, בהחלטת השיוך הוחלט כי החברים יחוייבו לחתום על הסכם אישי כתנאי לשיוך. עיון בהוראות ההסכם האישי מעלה כי הזכויות המוקנות בו לקיבוץ, הן זכויות שהוקנו לו על פי תקנות שיוך דירות, תקנון הקיבוץ והחלטת השיוך. הנתבעים לא הצביעו על הוראות כלשהן בהסכם האישי אשר פוגעות בזכויותיהם, בפרט בזכויות יסוד כנטען, באופן שאיננו מתיישב עם זכויות הקיבוץ על פי דין (כמפורט לעיל) והמצדיק את התערבות בית המשפט.

משרדנו (עו"ד שגיא מירום) ייצג את הקיבוץ בתביעה זו.

לקריאת פסק הדין המלא: 

//files7.webydo.com/29/292119/UploadedFiles/E6E1E0B3-AD21-50FD-30E0-0B7C3B0B494D.pdf