"היסודות החברתיים המכוננים של הקיבוץ בכל הקשור ליחסים שבין החבר לקיבוץ כללו: שוויון ערך האדם, החופש להביע דעה, השיתוף ושוויון ערך , השתתפות בחברה וביצירה ויחסים הומניטאריים  והוגנים.

ברבות השנים עבר הקיבוץ שהפך ל"מתחדש", תהפוכות מסוגים שונים ומלבד האתוס והזיכרון הקולקטיבי העמום של הקיבוץ של פעם... נותרו בו החברים ואגודת הקיבוץ.

לתוך המערך הניהולי ארגוני של הקיבוץ הוכנסו מנהלים בקהילה ובעסקים, חלקם הגדול חיצוניים, המשמשים כקבלני ניהול וביצוע וניתנו להם סמכויות מרחיקות לכת.

בד בבד עם השינויים מרחיקי הלכת, החל תהליך של נטישת "אסיפת הקיבוץ". מה שהיה פעם הלב הפועם של הדמוקרטיה בקיבוץ, הפך לפורום לקבלת החלטות פורמאליות ותקנוניות בניווטם של מנהלי הקיבוץ החדשים.

הקיבוץ שקיבל החלטות על שינוי אורחות חייו והחליט על הפרטת השירותים, שינה את אופי התנהלותו באמצעות "תקנון קיבוץ מתחדש". לכאורה, ניתן היה לצפות שיגברו בו הפרטיות והחופש (הפרטה?) אך למעשה נבנו בו חומות בצורות המחלישות את החברים דווקא . מה"עזרה ההדדית", נותר מעט מאוד.

והחברים, במיוחד הוותיקים שבהם, חשו עצמם מוחלשים, "הקטינו ראש", הדירו רגליהם, והפנו מבטם בעיקר אל התא המשפחתי הקטן והחם שנותר להם, הילדים והנכדים.....

מתוך ראיון עם חגי מירום, שפורסם בידיעות הקיבוץ ובאתר MYNET - להלן קישור לראיון המלא.

 //files7.webydo.com/29/292119/UploadedFiles/1E63A108-E30F-3899-126F-8102389ACB0A.pdf